יש יעדים שמגיעים אליהם עם רשימה מסודרת של אטרקציות, מסמנים וי וממשיכים הלאה. האיים האזוריים הם בדיוק ההפך מזה. זה מסוג המקומות שבהם אתם יוצאים בבוקר עם שלוש נקודות שסימנתם במפה, ובסוף מגיעים רק לאחת מהן כי בדרך עצרתם בחמש תצפיות, מצאתם בריכה טבעית, נכנסתם לכפר קטן ובאיזשהו שלב החלטתם שהשקיעה חשובה יותר מכל התוכניות שלכם.
תוסיפו לזה אגמים בתוך לועות של הרי געש, מעיינות חמים שנשפכים לאוקיינוס, לווייתנים ודולפינים, מסלולי הליכה, גלישה, יין מקומי והרבה מאוד ירוק – וקיבלתם יעד שקצת קשה להבין למה עדיין לא כולם מדברים עליו.
האיים שייכים לפורטוגל אבל נמצאים עמוק בתוך האוקיינוס האטלנטי, וכדאי לדעת מראש שהם לא יעד של “בטן-גב”. הדרך הכי טובה לטייל בהם היא לשכור רכב ופשוט לצאת לדרך. התחבורה הציבורית מוגבלת יחסית, הרכב נותן חופש מוחלט, ובאזוריים החופש הזה משמעותי במיוחד כי הרבה מהמקומות הכי יפים נמצאים דווקא בין המקומות שתכננתם להגיע אליהם.
עוד משהו שמבינים די מהר הוא שמזג האוויר כאן עושה מה שבא לו. יכול להיות שאתם בשמש ובצד השני של האי התצפית שחיכיתם לה כל היום נמצאת בתוך ענן. לכן אחד הדברים הכי שימושיים בטיול הוא LiveCam Azores, שמאפשר לבדוק בזמן אמת את הראות באזורים ובתצפיות השונות. לפעמים פשוט שווה להפוך את סדר היום בהתאם לעננים.
ועוד שני דברים שכדאי שיהפכו להרגל: בגד ים תמיד ברכב, כי אי אפשר לדעת מתי תמצאו מעיין חם או בריכה טבעית שתרצו להיכנס אליה, ואם אתם מסתובבים בערים – שימו לב איפה אתם חונים. קנסות חניה הם כנראה המזכרת הכי פחות מוצלחת שאפשר להביא מהאזוריים.
ואם אתם מטיילים עם רחפן, האיים האלה הם גן שעשועים לצילום מהאוויר. רק כמובן לבדוק מראש את מגבלות וחוקי ההטסה בכל אזור.
מתחילים בסאו מיגל
אם צריך לבחור אי אחד להתחיל ממנו, זה כנראה סאו מיגל. הוא הגדול והמגוון ביותר, ויש בו כמעט כל דבר שבשבילו מגיעים לאזוריים.
אחד המקומות הראשונים שכדאי לכוון אליהם הוא Sete Cidades, אולי הנוף הכי מזוהה עם הארכיפלג כולו. בתוך קלדרה ענקית יושבים שני אגמים – אחד כחול ואחד ירוק – ומסביבם כבישים ונקודות תצפית שפשוט גורמים לכם לעצור שוב ושוב.
אין באמת צורך לבחור רק תצפית אחת. סעו באזור, תעצרו איפה שנראה לכם יפה ותנו לעצמכם זמן. אבל אם יש נקודה אחת שלא הייתי מוותר עליה, זו Miradouro da Boca do Inferno. צריך ללכת בערך חצי שעה כדי להגיע אליה, וכשמזג האוויר משתף פעולה מקבלים את אחת התמונות הכי יפות בטיול.
ופה בדיוק נכנס הטיפ על המצלמות: אל תיסעו שעה בשביל לראות ענן. תבדקו את ה-LiveCam לפני.
לא רחוק משם נמצא עוד אחד מהנופים הגדולים של סאו מיגל – Lagoa do Fogo. אגם שנמצא בתוך לוע של הר געש, מוקף בהרים ירוקים ובמסלולי הליכה. אפשר להגיע רק לתצפיות וליהנות מהנוף, ואפשר להפוך את האזור לחצי יום או יותר ולצאת למסלול.
אבל סאו מיגל הוא לא רק אגמים ותצפיות. אחד המקומות הכי מיוחדים באי הוא Ponta da Ferraria, שם מעיין חם פוגש את מי האוקיינוס. בזמן הנכון אפשר להיכנס למים ולהרגיש את השילוב בין המים הקרים של האטלנטי למים החמים שמגיעים מהפעילות הגעשית. חשוב לבדוק מראש את שעות השפל, כי הן משפיעות מאוד על החוויה. ואם כבר הגעתם – תנסו לתזמן את זה לקראת השקיעה.
בצד השני של האי מחכה Furnas, מקום שמזכיר לכם כל הזמן שאתם מטיילים על אדמה געשית. אדים עולים מהקרקע, יש מעיינות חמים בכל האזור והנוף כולו מרגיש קצת כאילו מישהו הגביר את הרוויה של הצבע הירוק. אם אתם רוצים להיכנס למרחצאות, כדאי להזמין כרטיס מראש ולא להגיע ברגע האחרון.
למי שמחפש יום קצת יותר אקטיבי, שווה להגיע ל-Faial da Terra ולצאת למסלול באזור. זה מסוג הטרקים שבהם הולכים בתוך צמחייה צפופה, פוגשים מפלים בדרך ומרגישים לרגע שאתם הרבה יותר קרובים לג’ונגל מאשר לאירופה. כדאי לתת לאזור הזה את הזמן שלו ולא לנסות לדחוס אותו בין עוד ארבע אטרקציות באותו היום.
ובין כל הטבע הזה, שווה להשאיר זמן גם לים. שיעור גלישה הוא אחת הפעילויות הכיפיות שאפשר להוסיף לטיול, גם אם אף פעם לא עמדתם על גלשן.
ומה אוכלים אחרי יום כזה? לחובבי הבשר כדאי לסמן את Associação Agrícola ואת Casa do Bife O Galego, שמומלץ להגיע אליה מוקדם כי היא נוטה להתמלא. 4 Plátanos Café היא אופציה טובה לבשר ודגים, ואם אחרי כמה ימים של אוכל פורטוגלי כל מה שאתם רוצים זו פיצה – Nonna’s עושה פיצות נפוליטניות מצוינות.
אבל האמת היא שבסאו מיגל הייתי משאיר בכוונה כמה ארוחות לא מתוכננות. פשוט תיסעו, תסתובבו ותעצרו במקום שנראה לכם טוב.
ואז מגיעים לפיקו – והקצב משתנה
אם סאו מיגל מרגיש כמו אי שיש בו הכול, פיקו מרגיש הרבה יותר ממוקד. אתם רואים את ההר כמעט מכל מקום, הכפרים קטנים יותר, הנוף געשי יותר והאוקיינוס נוכח כל הזמן.
ובמרכז כל זה עומד הר פיקו – ההר הגבוה ביותר בפורטוגל.
הטיפוס לפסגה הוא לא עוד מסלול שעושים על הדרך. זה יום שלם וצריך להגיע אליו מוכנים. מומלץ לעשות אותו עם מדריך, ובין החברות שפועלות באזור שווה לבדוק את Go Climb Pico.
אחת האפשרויות המיוחדות היא להתחיל את הטיפוס אחר הצהריים, באזור 15:00, ולבנות אותו סביב השקיעה. אם אתם הולכים על זה, אל תתנו למזג האוויר הקריר יחסית לבלבל אתכם – השמש חזקה, אז קרם הגנה הוא חובה.
אבל פיקו הוא ממש לא רק ההר.
האי מפורסם גם בזכות היין שלו, וכדאי להקדיש כמה שעות לביקור ביקב. הכרמים כאן נראים אחרת לגמרי ממה שרובנו מדמיינים כשאומרים “אזור יין”: האדמה שחורה וגעשית, הגפנים גדלות בין קירות אבן והכול מוקף באוקיינוס. יש גם מוזיאון יין באי, אבל אם הזמן מוגבל, הייתי מעדיף ללכת על ביקור ביקב עם הסברים וטעימות של היינות המקומיים.
ואז מגיעה אחת הסיבות המרכזיות להגיע לפיקו – האוקיינוס.
זה אחד המקומות הטובים באזור לצאת מהם לצפייה בלווייתנים, לשחות עם דולפינים או לצלול. אם אתם מתכננים להגיע גם לסאו מיגל וגם לפיקו ורוצים לעשות שיט לווייתנים רק פעם אחת, הייתי שומר אותו לפיקו.
חברה שכדאי לבדוק היא CW Azores, אבל לפעילויות הימיות מומלץ להזמין מראש ולא לחכות ליום האחרון.
קופצים במעבורת לפאיאל
אחד הדברים הנוחים בפיקו הוא שאפשר להוסיף עוד אי לטיול כמעט בלי מאמץ. מעבר קצר במעבורת ואתם ב-פאיאל.
זו דרך מצוינת להכניס עוד קצת גיוון למסלול בלי להוסיף עוד טיסה פנימית, ובעיניי יום או יומיים בפאיאל משתלבים מצוין למי שכבר נמצא בפיקו.
לא חייבים להפוך כל אי לפרויקט. לפעמים כל הכיף הוא פשוט לעבור במעבורת, לקחת יום רגוע יותר ולראות עוד צד של האזוריים.
טרייסרה – הצד קצת אחר של האזוריים
אחרי הרבה טבע פראי, טרייסרה נותנת תחושה מעט שונה. עדיין יש כאן נופים געשיים, ירוק וצוקים, אבל יש גם יותר מקום לערים, אוכל ואווירה מקומית.
אחת הנקודות המרכזיות באי היא Angra do Heroísmo, עיר שכיף פשוט להסתובב בה בלי תוכנית מיוחדת. רחובות יפים, מבנים צבעוניים, בתי קפה ואווירה שמרגישה קצת יותר “פורטוגל” לעומת הנופים הפראיים של פיקו.
כשיוצאים מהעיר, חוזרים מהר מאוד לטבע.
Miradouro de Alagoa היא אחת התצפיות ששווה לעצור בהן, וכך גם Miradouro da Ponta da Queimada. באזור Furnas do Enxofre אפשר לעשות הליכה בתוך נוף גיאותרמי עם אדים שעולים מהקרקע, ו-Lagoa da Falca היא עוד עצירה יפה שאפשר לשלב במהלך היום.
שווה גם להגיע ל-Pico do Facho, שממנו מקבלים תצפית נהדרת על Praia da Vitória והסביבה.
בערב, אם מתחשק לכם משהו קצת אחר, The Texan היא מסעדה בסגנון אמריקאי שהפתיעה לטובה. לחוויה יותר מקומית, Larica היא מסעדת בשרים משפחתית עם מחירים נוחים ויינות מקומיים טובים.
ויש עוד אי אחד שכדאי לזכור
פלורש הוא האי שנשאר ברשימה לפעם הבאה. הוא נחשב לאחד האיים היפים ביותר באזוריים, במיוחד למי שמגיע בשביל טבע – מפלים, אגמים, צוקים והמון ירוק.
אם יש לכם טיול ארוך ואתם רוצים להגיע קצת יותר רחוק מהמסלול הקלאסי, בהחלט שווה לבדוק אפשרות לשלב אותו.
אז כמה זמן באמת צריך?
אם אתם רוצים להרגיש את האיים ולא לרוץ ביניהם, הייתי נותן 3–5 ימים לסאו מיגל, 2–4 ימים לפיקו, יום או יומיים לפאיאל ו-2–3 ימים לטרייסרה.
בשבוע אחד לא הייתי מנסה לדחוס ארבעה איים. עדיף לבחור אחד או שניים ולהכיר אותם כמו שצריך. באזור של 10–14 ימים כבר אפשר ליצור מסלול שמשלב כמה איים ועדיין משאיר מקום לשינויים.
וזה אולי הדבר הכי חשוב לדעת לפני שמגיעים לאזוריים: אל תבנו טיול צפוף מדי.
האזוריים הם לא מקום שבו צריך להספיק הכול. להפך.
תשאירו מקום ליום שבו העננים יגרמו לכם לשנות תוכניות, לכביש שתראו במקרה ותחליטו לפנות אליו, למעיין החם שלא ידעתם שקיים, למסעדה שתמצאו בדרך ולתצפית שתגרום לכם לעצור את הרכב למרות שכבר עצרתם ארבע פעמים בעשרים הדקות האחרונות.
כי בסופו של דבר, המקומות שתכננתם להגיע אליהם יהיו מדהימים – אבל באיים האזוריים, הרבה פעמים דווקא הדרך ביניהם היא החלק הכי טוב בטיול.